נתינה ללא גבולות או מנגנון הגנה מהפחד?
את נותנת לבעלך, לילדים, להורים ולכל מי שצריך, ולפעמים נדמה שאין רגע שבו מותר לך לעצור.
האם את נותנת מתוך הלב או רק בורחת מהתווית של 'אנוכית'?
מה יקרה אם תעזי לומר לא, והאם הפחד הזה מנהל לך את הזוגיות?
האם הנתינה שלך היא בחירה מודעת או צורך הישרדותי להרגיש בטוחה?
יש אנשים כאלה, שהם כל כך טובים, שנותנות ונותנות ונותנות.
אני גם מחזיקה את הבת היולדת שלי אצלי, מחנכת לה את הילדים, מטפלת לה בילדים, מפנקת את בעלה, עוזרת להם עם התינוק, רוחצת אותו בלילות.
אני גם מטפלת באימא שלי הזקנה והחולה, עושה לה את הכל. אני גם עובדת במשרה מלאה, אני גם דואגת לבעלי, אני גם מכינה לכל יולדת בשכונה.
את מרגישה שאת אומרת את אותן מילים שוב ושוב, ושום דבר לא זז. במועדון תלמדי להפסיק לסובב סביב הבעיה ולהתחיל לשנות את המציאות - מבפנים, בעצמך, בלי לחכות שהוא ישתנה קודם.
הכל מהבית, בקצב שלך, בלי שיתוף פעולה של הצד השני.
כבר חברה במועדון?